תיאטרון פלייבק

בעיניי להיות שחקנית פלייבק בשבילי זה להיות כמו 'נהגת אוטובוס'.

עלייך לשים לב, בו זמנית, לכל כך הרבה דברים: 

להקשיב לסיפור, לזהות את משאלת הלב של המספר/ת, לזהות מה הקונפליקט ומהם הרגשות בסיפור. לחשוב ולהחליט מהר על רעיון לסצינה תיאטרלית, לבחור את הטכניקה המתאימה ביותר לסיפור, לחשוב על דימויים מתאימים. לאלתר, להיות קשובה לשחקניות האחרות על הבמה, לקבל את מה שהן מביאות ואת ההתפתחות הספונטאנית על הבמה. לנהוג ברגישות ובענווה כלפי הסיפור, לרגש להצחיק ולהיות מדויקת. 

שיטת הפלייבק הומצאה בשנת 1975 על ידי ג'ונתן פוקס שפיתח אותה יחד עם אשתו ג'ו סאלס בארצות הברית.
במופע פלייבק עולים מספר/ת לבמה ומספרים סיפור אישי. קבוצת השחקניות/ים השומעת זאת לראשונה על במה, מאלתרת סצינות תיאטרליות המשמיעות את הקולות המורכבים הקיימים בסיפור. 

מזה למעלה מעשור שאני משחקת בתיאטרון פלייבק ואף מלמדת את השיטה.
צמחתי עם קבוצת תיאטרון פלייבק 'קצ'קעס'- קבוצת נשים ירושלמית צעירה רגישה ותוססת. הופעתי בפני קהלים מגוונים בכל רחבי הארץ והשתתפתי בפסטיבלים וכנסים נשיים. 

אני מאמינה בכוחה של שיטת הפלייבק להחיות את סיפורם של אנשים, לאפשר למספרים ולצופים לקרוא את הסיפור מחדש ולנוע אל מקום חדש משוחרר ושלם יותר.